הַמְּדוּרוֹת דּוֹלְקוֹת הָעֶרֶב.
מִמַּעַל חָג הַיַּנְשׁוּף.
כְּבָר הִתְאַסַּפְנוּ - זֹאת אוֹמֶרֶת,
מִיָּד נַתְחִיל בַּכִּשּׁוּף.
יֵשׁ לָנוּ עֲבוֹדָה בְּשֶׁפַע,
הַלַּיְלָה לֵיל-שִׁמּוּרִים;
כֻּבָּה מַפְסֵק חֻקֵּי-הַטֶּבַע,
עַכְשָׁיו הַכֹּל אֶפְשָׁרִי...
          "...כָּל לַיְלָה בַּגַּנִּים
          דּוֹלְקוֹת עֵינַיִם בְּאוֹר אַרְגְּמָנִי:
          שִׁמְעוּ אֶת רְצוֹנִי,
          שִׁמְעוּ, אֲנִי מַחְלִיט,
          אֲנִי שַׁלִּיט, עַכְשָׁיו אַתֶּם שֶׁלִּי!"

- כַּזֹּאת מְלֶאכֶת-מַחֲשֶבֶת
לֹא יַעַשֶׂה שׁוּם מַחְשֵׁב.
הַגִּידִי לִי, אַתְּ לֹא חוֹשֶׁבֶת
שֶׁזֶּה נֶחְמָד לְכַשֵּׁף?
- אַתָּה צוֹדֵק: אֲנִי אוֹהֶבֶת,
כְּשֶׁאַחֲרֵי יוֹם טוֹרְדָנִי
מֵעַל הַיָּם סוּפָה נוֹשֶׁבֶת -
וְהַסּוּפָה זוֹ אֲנִי...
          "מִי הַפּוֹרֵשׂ כָּנָף שְׁחֹרָה
          מֵעַל לָעֲנָנִים?
          לֹא צֵל הוּא מַה שֶׁעוֹמֵד מֵאֲחוֹרַי -
          שִׁמְעוּ אֶת רְצוֹנִי,
          שִׁמְעוּ, אֲנִי דוֹאָה
          אֶל הַכּוֹכָב שֶׁרַק אֲנִי רוֹאָה!"

- אֲבָל מָה אַתְּ עוֹשָׂה... בַּבֹּקֶר?
- אֲנִי מוֹרָה בַּתִּיכוֹן.
- אֲנִי עוֹבֵד בְּבֵית-חֲרֹשֶׁת
בְּתוֹר קְצִין-בִּטָּחוֹן.
- אַךְ מֵחַיֵּי עָשָׁן וָכֶסֶף
אָנוּ כָּל עֶרֶב בּוֹרְחִים.
אָז מַה הַקֶּסֶם שֶׁבַּקֶּסֶם?
מַדּוּעַ אָנוּ צְרִיכִים
          לִהְיוֹת לְשָׁעָה כָּל-יְכוֹלִים
          בְּלֵילוֹת-הַשִּׁמּוּרִים,
          לְהִתְחַבֵּא בְּעֵינֵי הַנְּעָרוֹת,
          בַּחֲתוּלִים שְׁחֹרִים -
          אוֹ, לְבוּשֵׁי-בְּרָקִים,
          לָעוּף בִּסְעָרָה לַמֶּרְחָקִים?

- וּבִשְׁבִיל מָה, בְּבֹא הַשַּׁחַר,
אֲנִי לוֹבֵשׁ חֲלִיפָה?
וְאַתְּ - לְהִתְאַפֵּר טוֹרַחַת,
כְּדֵי שֶׁיַּגִּידוּ "יָפָה"?
מַדּוּעַ אָנוּ תַעֲרֹבֶת
שֶׁל אֲנָשִׁים וְאֵלִים?
אוּלַי מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָעֹנֶג
הוּא בַּחַיִּים הַכְּפוּלִים?
          אֵיךְ זֶה אֶת זוֹ נוּכַל בַּיּוֹם לִמְצֹא וּלְזַהוֹת?
          הֲרֵי אוּלַי אַתְּ תִּרְאִינִי בָּרְחוֹב, אִם תְּחַפְּשִׂי מְאֹד.
          בֵּין הַשָּׁנִים וְהַבָּתִים
          הִזָּהֲרִי
                    לֹא לְהַפְסִיד
                                        אוֹתִי.

בְּמִשְׁפַּחְתִּי
אַף פַּעַם לֹא שָׁמַעְתִּי
סִפּוּרֵי רְפָאִים
וּבָהֶם לֹא הֶאֱמַנְתִּי כְּשֶׁהָיִיתִי בַּחַיִּים
וְעַתָּה, בְּמִסְתּוֹרִין,
נַעֲשֵׂיתִי בֶּן-חוֹרִין,
בֵּין קַרְנֵי-הַכּוֹכָבִים חָפְשִׁי לָנוּעַ;
אַךְ, לַמְרוֹת שֶׁאֵין לִי לֵב,
יֵשׁ וְרַעַד בִּי חוֹלֵף:
גַעֲגוּעַ?

אָז
אֲנִי
צוֹנֵחַ מִלְּמַעְלָה,
בָּהִיר כְּכוֹכַב-שָׁבִיט
אֶל הַבַּיִת שֶׁיָּדַעְתִּי, לַחָצֵר הָאֲחוֹרִית.
לֹא יַטִּיל גּוּפִי שׁוּם צֵל
עֵת אֶעֱמֹד וְאֶסְתַּכֵּל
עַל הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת בֵּין עַרְבַּיִם;
אָז אֶחְמֹק אֶל הַמַּרְתֵּף,
וּבַלַּיְלָה אֶתְגַּנֵּב
אֶל הַבַּיִת.

אֲנִי
חוֹדֵר
בַּחֲרִיצֵי הַדֶּלֶת וְדֶרֶךְ תְּרִיסֵי הַחַלּוֹן
וְיוֹדֵעַ שֶׁאֶמְצָא אוֹתָךְ יוֹשֶׁבֶת בַּסָּלוֹן
וְאֶת עַצְמִי מַבָּט מֵישִׁיר
מִתְּמוּנָה שֶׁעַל הַקִּיר –
אַתְּ יוֹשֶׁבֶת וְצוֹפָה בָּהּ בְּלִי לָדַעַת
שֶׁאֲנִי עוֹמֵד מִשְּׂמֹאל,
יָד מוֹשִׁיט – וְלֹא יָכֹל
בָּךְ לַגַּעַת.

אֵינִי
יָכֹל
לְהִשָּׁאֵר לְמַעְלָה –
דְּמוּתֵךְ מַטְרִידָה זִכְרוֹנִי,
כְּאִלּוּ רוּחַ-הָרְפָאִים זוֹ אַתְּ, וְלֹא אֲנִי.
לֹא-נִרְאֶה וְלֹא-נִשְׁמָע,
אַךְ חוֹשֵׁק בָּךְ עַד אֵימָה
אַמְתִּין שָׁנִים לָרֶגַע בּוֹ מֵעֵבֶר לַדְּמָמָה
אַתְּ תִּמְצְאִי אוֹתִי – וְאַתְּ, כָּמוֹנִי, נְשָׁמָה –
וְלָרִאשׁוֹנָה אֶשְׁמַע אוֹתָךְ צוֹחֶקֶת;
אֶת כְּתֵפַיִך אֲחַבֵּק
וּבְיַחַד נִתְרַחֵק
אֶל הַשֶּׁקֶט.