יֵשׁ מָקוֹם אֶחָד שֶׁבּוֹ הַכֹּל נוֹגֵעַ לְכֻלָּם
וְשָׁם לָאֲדָמָה יֵשׁ קֶצֶב וְצָהֹב נוֹשֵׁק לִשְׂמֹאל
וְיֵשׁ שָׁם מַלְאָכִים עוֹלִים וְגַם יוֹרְדִים עַל הַסֻּלָּם
וְהֵם לוֹקְחִים אִתָּם שֵׁדִים כִּי פְּלוּרָלִיזְם, סַךְ הַכֹּל –
וְלֹא כְּדַאי לְךָ לְהַזְמִין לְשָׁם אֲנָשִׁים בְּלִי אַכְזָבוֹת:
הֵם יַעַבְרוּ בֵּין הָעֵצִים וְלֹא יָבִינוּ שׁוּם דָּבָר
וְיִגָּמֵר לָהֶם בַּסּוֹף וְהֵם יֵצְאוּ, אֲבָל בְּעוֹד
שָׁנָה אוֹ שְׁתַיִם יִצְמְחוּ לְךָ שִׂיחִים שֶׁל אַכְזָבָה

וְתֶאֱסֹף וּתְעַשֵּׁן אוֹתָם, וְתִתְרַגֵּשׁ נוֹרָא
וּתְאַרְגֵּן מִין מְסִבֹּנֶת-הַפְתָּעָה לְעַצְמְךָ
וַאֲנָשִׁים בְּלִי אַכְזָבוֹת תַּזְמִין לִכְבוֹד הַמְּאֹרָע;
הֵם יִטְפְּחוּ עַל הַכָּתֵף וִיאַחֲלוּ "בְּהַצְלָחָה".
וּבַמְּסִבָּה הַזֹּאת תִּשְׁתֶּה וְתִשְׁתַּכֵּר עַד לֹא יָדַע
וְתַעֲשֶׂה לְךָ בּוּשׁוֹת, וְתִשָּׁאֵר בְּלִי עֲבוֹדָה
וְתַהֲפֹךְ מַדְרִיךְ לְנֹעַר כִּשְׁרוֹנִי שׁוֹחֵר-מַדָּע
עִם נְעָרִים שְׁחוֹרֵי-מַדָּע כַּנֶּחָמָה הַיְּחִידָה...

גָּן,
נַדְנֵדָה
וְנֹעַר שׁוֹחֵר-מַדָּע.
וְהַדֶּרֶךְ לַזְּמָן אֲבוּדָה:
תּוֹדָה.
אֵין
מִלְחָמָה,
וְיוֹתֵר לֹא יִהְיֶה עַל מָה;
וְאֵיךְ-שֶׁהוּא הַנְּשָׁמָה
שְׁלֵמָה.

וּמִישֶׁהוּ מְחַיֵּךְ מֵהַצָּד...

לֹא רָצִיתִי לִדְרֹס אֶת הַכֶּלֶב –
הוּא הִגִּיעַ לְשָׁם בְּעַצְמוֹ.
אֲנִי מוּכָן לְבַלּוֹת אֶת חַיַּי בַּכֶּלֶא,
כִּי יָדַי שָׁפְכוּ אֶת דָּמוֹ.

אִמּוֹ יוֹשֶׁבֶת בַּבַּיִת: שְׁנִיּוֹת שֶׁל פַּחַד
מִתְנַפְּצוֹת אֶל חַלּוֹן שְׁעוֹנָהּ הַכַּלְבִּי.
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אוֹתָהּ מִתְיַפַּחַת
וְדִמְעוֹתֶיהָ שׁוֹטְפוֹת אֶת לִבִּי.

לֹא רָצִיתִי לִדְרֹס אֶת הַכֶּלֶב:
כָּל הֶבְדֵּל אֲנַטוֹמִי בִּכְלָל לֹא חָשׁוּב –
הֲרֵי אֵדַע כָּל חַיַּי שֶׁהָרַסְתִּי פֶּלֶא,
יְצִירָה שֶׁלָּעַד לֹא תָשׁוּב:

לוּ מוֹנָה לִיזָה הָיְתָה, לְמָשָׁל, מִתְרַסֶּקֶת
תַּחַת צְמִיגֵי מְכוֹנִית רְדוּמָה,
הָיְתָה תֵבֵל וּמְלֹאָהּ נִזְעֶקֶת,
לַמְרוֹת שֶׁזֶּה רַק נְיָר מְשֻׁמָּן!

לֹא רָצִיתִי לִדְרֹס אֶת הַכֶּלֶב!
הַשָׁמַיִם עֵדִים לִי שֶׁזּוֹ הָאֱמֶת –
הִתְכַּוַּנְתִּי לִדְרֹס אֶת שְׁכֶנְתִּי הַפּוֹזֶלֶת,
שֶׁבַּלַּיְלָה נִגְּנָה קְלָרִינֶט!

עוד אֹמַר לך את כל המילים הטובות
שישנן, שישנן עדיין.
                    נתן אלתרמן

כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תַּפְסִיק לְהָאִיר בַּפָּנִים וְכֻלָּנוּ נִהְיֶה צִמְחוֹנִים
אָז יָשִׂימוּ אוֹתָנוּ בְּמִין מְחִלָּה
וְיָנִיחוּ עֲלֵינוּ מִין אֶבֶן גְּדוֹלָה שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ נֹחַ בִּפְנִים.

וּבַחוּץ יִכְתְּבוּ אֵיךְ הָיִינוּ טוֹבִים וְסָבִיב יַעַמְדוּ עֲצוּבִים
אֲבָל לָנוּ יִהְיֶה פֹּה חָמִים וְקָרִיר
וְהָאֶבֶן תִּדְאַג בְּלֵילוֹת שֶׁל סַגְרִיר שֶׁגַּם אָז לֹא נִהְיֶה רְטוּבִים.

וַאֲנַחְנוּ כַּהֹגֶן אוֹתָם נְסַדֵּר וְנַזְמִין חֲבֵרִים לְבַקֵּר
וְכָל לַיְלָה נִשְׁכַּב זֶה עִם זוֹ בְּלִי בּוּשָׁה
לֹא כְּמוֹ שְׁנַת יְשָׁרִים אֶלָּא אִיש בְּאִשָּׁה פַּעֲמַיִם-שָׁלֹשׁ אוֹ יוֹתֵר.

וְנֵצֵא אֶל הַדֶּרֶךְ שֶׁאֵין בָּהּ תְּשׁוּבוֹת וְנָשׁוּב בְּסוֹפָהּ לְקַוּוֹת
אָז אַצְלִיחַ סוֹף-סוֹף בִּשְׂפָתַיִם כָּבוֹת לְהַגִּיד לָךְ אֶת כָּל הַמִּלִּים הַטּוֹבוֹת
שֶׁיֶּשְׁנָן
וְהָיוּ
וְהֹווֹת.

בְּרוּכִים הַבָּאִים לַמַּחְתֶּרֶת שֶׁלִּי.
הַמַּחְתֶּרֶת שֶׁאֵין בָּהּ מְשׂוֹא-פָּנִים;
מַחְתֶּרֶת הַבְּנוּיָה לֹא לְפִי הַכְּלָלִים:
אֵין הֲנָחוֹת לְמַהַפְּכָנִים.
מַהַפְּכָנִים מְקַפְּלִים מִטְרִיּוֹת,
נִכְנָסִים גְּלוּיוֹת לְחַדְרֵי-סִפְרִיָּה;
חוֹלְקִים הֲזָיוֹת עִם סִפְרֵי-פֵיוֹת –
כָּל אֶחָד דּוֹן קִישׁוֹט, כָּל אַחַת שִׁלְגִּיָּה.
מַהַפְּכָנִים לְבוּשִׁים בְּרִשּׁוּל,
מִסִּפְרֵי-בִּשּׁוּל קוֹרְאִים מַטְעָמִים.
אֲנָשִׁים מַקְסִימִים –
וַאֲנִי חָתוּל.
חָתוּל שָׁחֹר הַחוֹצֶה יְקוּמִים.

בְּרוּכִים הַבָּאִים לַמַּחְתֶּרֶת שֶׁלִּי:
הַיְּחִידָה שֶׁנּוֹצְרָה לְשַׁלֵּב
אֶת חִסּוּל הָעֶלְבּוֹן וְלֹא הַמַּעֲלִיב,
וְסִלּוּק כְּאֵבִים בְּלִי לִזְרֹעַ כְּאֵב.
מַהַפְּכָנִים מַזְכִּירִים נִשְׁכָּחוֹת,
מְקַיְּמִים הַבְטָחוֹת שֶׁנָּתְנוּ אֲחֵרִים;
לֹא הַרְבֵּה מְדַבְּרִים – וְעוֹשִׂים פָּחוֹת.
אוֹסְפִים כֹּחוֹת. בְּעִקָּר שָׁרִים.
מַהַפְּכָנִים לֹא עוֹסְקִים בְּרִגּוּל.
לֹא עוֹמְדִים מִמּוּל. פָּשׁוּט קַיָּמִים.
אֲנָשִׁים לֹא-דוֹמִים. וַאֲנִי חָתוּל.
חָתוּל שָׁחֹר הַחוֹצֶה יְקוּמִים.

בְּרוּכִים הַבָּאִים לַמַּחְתֶּרֶת שֶׁלִּי!
בֹּאוּ, כָּל מִי שֶׁגִּלָּה לְבָד
שֶׁהַחֶדֶר הַיָּחִיד אֲשֶׁר אֵין בּוֹ צְלָלִים
הוּא חֶדֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֹשֶׁךְ מֻחְלָט.
לֹא נִצְבַּע בְּלָבָן כָּל כֶּתֶם שָׁחֹר.
לֹא נִשְׁכַּב עַל הַחֹל לִפְנֵי בֹּא הַשָּׁעָה.
אֲנִי לֹא מַבְטִיחַ קְרִיאוֹת נִצָּחוֹן,
אַךְ נִמְצָא, לְפָחוֹת, נֶחָמָה בַּיְּדִיעָה.
וְכֻלָּנוּ נַכִּיר זֶה אֶת זוֹ בַּפָּנִים –
בָּנוֹת וּבָנִים, נֶחְבָּאִים לַכֵּלִים...
וְנִחְיֶה לְתָמִיד.
וּבְרוּכִים הַבָּאִים.

בְּרוּכִים הַבָּאִים לַמַּחְתֶּרֶת שֶׁלִּי.

לחתול קורלאונה, מלך המעונות

אִשְׁתִּי בָּרְחָה מִמֶּנִּי עִם דּוֹן קוֹרְלֵאוֹנֶה:
דּוֹן קוֹרְלֵאוֹנֶה, פּוֹשֵׁעַ מְאֻרְגָּן.
גֶּבֶר אֲמִתִּי הוּא, בִּכְלָל לֹא כָּמוֹנִי
שֶׁחַי וּמִסְתּוֹבֵב לִי בְּתוֹךְ הַבָּלָגָן.

דּוֹן קוֹרְלֵאוֹנֶה – בֶּן-זוּג מִשָּׁמַיִם:
הַכֹּל הוּא מְתַכְנֵן וְרוֹשֵׁם בַּיּוֹמָן.
לֹא מְחַסֵּל אַף אֶחָד פַּעֲמַיִם,
אַף אֶחָד אֶצְלוֹ לֹא יָמוּת לִפְנֵי הַזְּמָן.

וַאֲנִי לֹא כַּזֶּה בִּכְלָל,
וַחֲבָל
(לָכֵן אִשְׁתִּי בּוֹרַחַת עִם דּוֹן קוֹרְלֵאוֹנֶה!)

דּוֹן קוֹרְלֵאוֹנֶה לֹא יְאַחֵר לַקּוֹלְנוֹעַ:
הוּא יוֹדֵעַ אֵיפֹה הוּא שַׂם תַּ'כַּרְטִיסִים;
וְאִם בַּמְּכוֹנִית יִתְקַלְקֵל הַמָּנוֹעַ,
הוּא יַחֲטֹף מָטוֹס וְיַגִּיד, לְאָן נוֹסְעִים.

וַאֲנִי לֹא כַּזֶּה בִּכְלָל,
וַחֲבָל
(לָכֵן אִשְׁתִּי בּוֹרַחַת עִם דּוֹן קוֹרְלֵאוֹנֶה!)

דּוֹן קוֹרְלֵאוֹנֶה – פּוֹשֵׁעַ עִם דִּיפְּלוֹמָה
וַאֲנִי בְּקֹשִׁי מִסְתַּדֵּר בָּעֲבוֹדָה.
אַתָּה אָדָם דָּגוּל וּבְךָ לֹא אֶנְקֹמָה:
כְּשֶׁאֵצֵא מֵהַ-coma, אַגִּיד לְךָ תּוֹדָה

כִּי אֲנִי לֹא רָאוּי לִגְזֹל מִמְּךָ זְמָן
אֲפִלּוּ לֹא בְּתוֹר
קָרְבָּן.

אִשְׁתִּי בָּרְחָה מִמֶּנִּי עִם דּוֹן קוֹרְלֵאוֹנֶה:
דּוֹן קוֹרְלֵאוֹנֶה! כַּמָּה זֶה נִפְלָא!
הֵם יִחְיוּ בָּעֲנָנִים וְיֹאכְלוּ מַקָּרוֹנִי
וַאֲנִי אַמְשִׁיךְ בְּמַסְלוּל הַנְּפִילָה,

עַד שֶׁאַגִּיעַ – לְרָאשׁוּת הַמֶּמְשָׁלָה.