מְכוֹרָה לֹא אַמְצִיא לִי,
לֹא אֶבְחַר לִי אָרוֹן.
יְאָרַח אִי-וָאסִילִי
אֶת יוֹמִי הָאַחְרוֹן.

שָׁם אֶפֹּל עַל מִדְרֶכֶת,
אֲבָל לֹא אֲזַהֶה
בֵּין שְׂדֵרוֹת אוֹר דּוֹעֵךְ אֶת
קִיר בֵּיתֵךְ הַכֵּהֶה

וְנַפְשִׁי שֶׁתַּחְמֹק אֶל
הָאֵין-סוֹף בַּמּוֹרָד
תַּעֲבר תַּחַת אֹפֶל
שֶׁל גִּשְׁרֵי פֶּטְרוֹגְרָד.

מְרַאֲשׁוֹתַי כַּר שֶׁל שֶׁלֶג
וְזַרְזִיף שֶׁל אָבִיב
וּבַת-קוֹל מְצַלְצֶלֶת
"סַע לַדֶּרֶךְ, חָבִיב!"

לְמוֹלֶדֶת לוֹעֶגֶת
אָז אַצְמִיד לְחָיַי.
הִיא תַרְאֶה לִי מִנֶּגֶד
שְׁתֵי דְרָכִים לְחַיַּי.

הֵן חוֹצוֹת אֶת הַמַּיִם
כִּילָדוֹת תְּאוֹמוֹת
שֶׁאֶל יֶלֶד יָדַיִם
לִפְרֵדָה מְרִימוֹת...

Ни страны, ни погоста
не хочу выбирать.
На Васильевский остров
я приду умирать.

Твой фасад темно-синий
я впотьмах не найду.
между выцветших линий
на асфальт упаду.

И душа, неустанно
поспешая во тьму,
промелькнет над мостами
в петроградском дыму,

и апрельская морось,
над затылком снежок,
и услышу я голос:
- До свиданья, дружок.

И увижу две жизни
далеко за рекой,
к равнодушной отчизне
прижимаясь щекой.

- словно девочки-сестры
из непрожитых лет,
выбегая на остров,
машут мальчику вслед.